הא לחמא עניא
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי וייכל, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.
זהו לחם הצער אשר אכלו אבותינו בארץ מצרים. מי שרעב, יבוא ויאכל; מי שנזקק, שיבוא ויערוך את סדר הפסח. השנה [אנחנו] כאן; בשנה הבאה בארץ ישראל. השנה [אנחנו] עבדים; בשנה הבאה [נהיה] אנשים חופשיים.
שאלות לתשובה:
איך אנחנו עבדים עכשיו? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות יותר חופשיים? האם אי פעם נהיה חופשיים לחלוטין?
כמה רחוק תלך כדי לקבל בברכה זר במצוקה?
כשאתה אומר "בשנה הבאה בישראל", היית שוקל פעם לעבור לישראל? למה או למה לא?
למרות שהוצאנו ממצרים לפני מאות שנים, אני מאמין שאנחנו עדיין עבדים היום - אבל לטכנולוגיה. חיינו מבוססים על מדיה חברתית וטלפונים, וכבני נוער, אנו מפספסים לעתים קרובות הזדמנויות חברתיות וחינוכיות קריטיות, כי יש לנו מחויבות בלתי נבחרת, אך בלתי ניתנת לשבירה, לעולם הטכנולוגי. -אילנה ג.
ארץ ישראל היא הסיבה העיקרית לכך שה' שחרר אותנו מעבדות במצרים. עם זאת, יש סיבה חשובה יותר לכך שאלוהים שחרר אותנו. סיבה נוספת זו היא שכעבדים לא היו לנו חירויות, ולפיכך אף לא אחריות שמגיעה עם החירות. הדרך היחידה של העם היהודי להתפתח הייתה שהם יחוו חופש, ולכן יצטרכו לחיות בעצמם, לקחת על עצמו רמה נוספת של אחריות. -מקסימום
המרכיב המרכזי בזיהוי אדם רעב הוא הגדרת רעב. כשאני חושב על רעב אני חושב על אמביציה. אדם רעב הוא גם אדם בעל דחף לפעול למען חיים טובים יותר לכולם. אדם שבאופן אירוני עשוי להפיג את הרעב הפיזי של אנשים אחרים ויש לו את המוטיבציה להצליח בכל היבטי החיים. -סמי
...אולי הרעיון שאנחנו משועבדים לחפצים כמו דפי הפייסבוק והאייפונים שלנו מזלזל בהתעללות הבלתי נתפסת ובעבודה שוברת הגב שאליה היו נתונים בני ישראל. למרות שאיננו מקרה קיצוני כמו עבדות, אולי אנחנו גם לא יכולים להתייחס לעוני ולרעב מאותה סיבה. -בעילום שם